היא חזרה אליי אחרי שהם סירבו להצעה
זו הייתה עסקה גדולה, מהסוג שהיה אמור להיות ה”קפיצה” הבאה של העסק .
הגענו לשלב האחרון, ראש בראש מול ספק אחר.
הם בחרו בו.
ראיתי את האכזבה בעיניים שלה, אבל תוך שניות היא התחלפה במשהו אחר , בשריון.
הקול שלה הפך להיות נוקשה, כמעט מתגונן.
“הם פשוט לא הבינו את הערך, הם הלכו על הזול, הם עוד יחזרו כשיבינו את הטעות שהם עשו”.
ניסיתי לעצור רגע.
רציתי שנרים מהרצפה את ה”פנינים” שהלקוח הזה השאיר לה בחדר
הוא הרי נתן לה הרגע שיעור ששווה מאות אלפי שקלים – בחינם.
הוא ניסה להסביר למה החיבור בחדר לא עבד,
מה היה חסר להם כדי להרגיש בטוחים, איפה המסר שלנו התפספס .
אבל היא לא הייתה פתוחה לשמוע.
בכל פעם שניסיתי לשאול “מה בדיוק הם אמרו?”, היא חזרה לספר לי כמה ההצעה הייתה אטרקטיבית וכמה היא יודעת מה נכון להם.
לאט לאט היא התרככה ובאמת היו שם פנינים…
זה המחיר הכי כבד של הגישה של “אני יודעת הכי טוב”.
הוא עולה לנו הרבה יותר מהעסקה שהלכה .
הוא עולה לנו בתקיעות.
כי מי שבונה אימפריה אמיתית הוא לא זה שתמיד צודק.
הוא זה שמסוגל להניח את האגו בצד, להסתכל לאי הצלחה בעיניים ולשאול בשקט: “מה אני מפספס כאן?”
אפשר להישאר צודק, ואפשר לגדול.
איפה אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכי טוב ולא פתוחים בכלל לקלוט את המסרים?
רוצים להתעמק עוד “מה קורה אם לא היה פחד?”
מזמנים להצטרף לקבוצת ואטצאפ שקטה ״עסקים מרוויחים 🎯״ בו אני מעלה תובנות וטיפים שוטפים