פעם למדתי בשביל הידע, חשבתי שזה יקדם אותי
היום אני לומדת בשביל להשתנות.
השבוע נפל לי אסימון רציני
נפלה לי תובנה שאני מרגישה שהייתה ממש עוצמתית
ואז הבנתי
פעם הייתי אוספת ידע.
ספרים, קורסים, הרצאות, רעיונות.
אהבתי להבין.
אהבתי לדעת.
אהבתי להרגיש שאני מתקדמת.
אבל באיזשהו שלב הבנתי משהו
ידע שאני לא משנה בעקבותיו משהו
הוא בעיקר אשליה של התקדמות.
אפשר ללמוד שנים
ולהישאר אותו אדם.
ואפשר להבין רעיון אחד באמת
והחיים זזים.
בספר התניא כותב
רבי שניאור זלמן מלאדי
רעיון עמוק מאוד:
כשאדם מבין משהו באמת , הוא מתאחד איתו.
לא רק תופס את הרעיון ,
הרעיון תופס אותך.
וזה מדויק כל כך גם לנו בעסקים,
כי הרי כולנו יודעים:
שצריך לתמחר נכון.
שצריך להסתכל על מספרים.
שצריך להציב גבולות.
שצריך לעבוד מסודר.
אנחנו יודעים.
אבל זה עדיין לא נהיה שלנו.
ואז מגיע רגע אחד קטן:
נופל אסימון.
ומאותו רגע ,
מתנהלים אחרת.
לא כי למדנו משהו חדש שלא ידענו,
אלא כי משהו ישן סוף סוף חלחל.
צמיחה אמיתית לא נמדדת בכמה למדת.
היא נמדדת בכמה השתנית.
ואולי השאלה האמיתית היא לא:
מה עוד אני צריכה ללמוד?
אלא:
איזה דבר שאני כבר יודעת
עוד לא באמת הפך להיות חלק ממני.
יצא לי עמוק קצת
מתחברים?
התמונה מקבלת תואר שני שלי מעידן אחר…
מזמנים להצטרף לקבוצת ואטצאפ שקטה ״עסקים מרוויחים 🎯״ בו אני מעלה תובנות וטיפים שוטפים